תלמידו של מרן הגראי"ל שטיינמן הרב משה יהודה שניידר מביא בעלונו 'פרי חיים' מעשיות שאירעו אצל מרן לאחרונה. כך הוא מספר על יהודי יקר שבא אחרי שחרית לבקש ברכה וחיזוק למשפחת חולה. "השתהה רבינו זמן מה והי' ניכר על מצחו שמתאמץ לחשוב מה לומר לו, ולפתע אומר רבינו "להיזהר מלאכול לפני התפילה", דבר שלא שמעתי מרבינו מעולם! והי' פלא גדול, אך במשך היום נתברר שבענין זה בדיוק יש חולשה במשפחת החולה, ויהי לאות!".

הסיפור הזה החזיר אותו עשור לאחור, אז גם בא יהודי לדלת וביקש לשמוע דבר חיזוק. "אמר רבינו "לא לגנוב!" והיינו משתוממים על הדבר. וכשראה רבינו שהדבר תמוה בעיני השליח, חזר ואמר לו רבינו באופן חד משמעי "תאמר לו שיפסיק לגנוב". וכשהתבייש להעביר את השליחות, הלכתי לפתח ואמרתי ליהודי ההוא, אינני מבין, אך רבינו אמר למסור לך כך, מיד תפס הלה את רגליו וברח…".

פרפרת נוספת הוא מביא על שאלה מענינת שעלתה על שולחן רבנן בימים האחרונים, כאשר בחור יקר מאחת הישיבות הקדושות קנה נביא על קלף שהי' חסר לישיבה והוציא על כך את חסכונותיו שקיבל במבחנים שונים. הבחור ביקש לדעת אם זה נכלל בהוצאות שבת שאחז"ל ע"ז לוו עלי ואני פורע. ושאל את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ואמר דמסתבר שכן.

וכשנשאל רבינו על כך, אמר "רבי חיים וֵוייס אַזֶעלְכֶע זַאככִין, עֶר אִיז דָאך לֹא פָּסַק פּוּמֵיה מְגִירסֶא… אָבּבֶער וִוי קֶען אִיך וִויסְן… פי' רבי חיים יודע כאלה דברים, הוא הרי לא פסק פומי' מגירסא, אך מהיכן אני יודע. אך למעשה הסכים שהסברא היא דהוא בכלל הוצאות שבת, היות וזה לשימוש בשבת.